אבנית היא שכבה מוצקה בצבע לבן-אפור המצויה בקומקומים חשמליים, בגופי חימום מים אחרים ובמערכות בהן זורמים מים חמים. את זה כולם בוודאי יודעים. אבל מה מקורה?

כאשר מטיילים בארץ ישראל, בין אם בנחלי הצפון, או בהרי ירושלים והסביבה, רואים כי הארץ משופעת באבני וסלעי גיר – אלו האבנים בעלות הצבע הלבן האופייני. גם שָיש וגם חלוקי-נחל עשויים מאבן-גיר. מבחינה כימית מדובר בחומר פחמת הסידן (או קרבונט הסידן CaCO3). ומה הקשר בין נופי הארץ לבין האבנית שבקומקום החשמלי? ובכן, האבנית שבקומקום מקורה בדיוק בסלעים הללו. נסביר: מים עם פחמן דו-חמצני מצליחים להמיס סלע גיר. התוצאה – מים עשירים בסידן המגיעים אלינו לברזים בבית. מים אלו יוצרים שתי בעיות: האחת- יון הסידן פוגע בפעולתם של סבונים: הוא מגיב עם החומרים פעילי השטח שבסבון ו’מנטרל’ אותם על ידי יצירת משקע מוצק (שאינו יכול יותר להקציף ולנקות). הבעיה השנייה – היא יצירת אבנית בעת חימום של המים. כאשר מחממים את מי הברז, הפחמן הדו-חמצני שהיה מומס בהם מתנדף לחלוטין (כמו בכוס קולה שנשארה מחוץ למקרר והתחממה), ומתרחשת התגובה הכימית ההפוכה לזו שהמיסה את סלע הגיר, תגובה הגורמת לשיקוע של גיר – וזהו בדיוק מקורה של אבנית.

מים בהם עשויה להיווצר אבנית נקראים “מים קשים”, והם מכילים לרוב יוני סידן, מגנזיום, ויון מימן פחמתי (ביקרבונט). כמותם של החומרים המוזכרים במים משתנה ממקום למקום בהתאם ל”לדרך” שהמים עברו עד שהגיעו אל הברז.

הסרת האבנית – אחרי שהיא מצטברת – מתבצעת בדרך כלל באמצעות יצירת סביבה חומצית, שממיסה מחדש את הגיר שנוצר על גוף החימום. במכשירים ביתיים ניתן לעשות זאת באמצעות המסת חומצת לימון (מלח לימון) או חומץ ביתי.

במסמך מטעם ארגון הבריאות העולמי (WHO, World Health Organization) נכתב כי אין הוכחות כי למים קשים יש השפעה על הבריאות. היו מספר מחקרים שהראו על קשר חלש בין כמות הסידן הפחמתי במים למחלות לב מסוימות אך ארגון הבריאות העולמי פסל מחקרים אלו בטענה שההוכחות אינן מספקות.

ראינו אם כן, כי האבנית היא חומר ממשי שקיים במים, הוא פשוט קיים בצורה מומסת ולכן לא רואים אותו עד שהמים מחוממים או מורתחים והוא שוקע.

בשוק קיימים סוגים של פולי-פוספטים למניעת השקיעה – למניעת האבנית, שניהם איכותיים ומומלצים: “סיליפוס” – שם המותג המסחרי של היצרן בי.קיי.ג’וליני (BK Giulini) מגרמניה, מגיע בצורת כדוריות. ו- “סלו-פוס” SLOW-PHOS (“אבני לשם”)- שם המותג המסחרי של היצרן פי.אס.אס. מארה”ב, מגיע בצורת פתיתים.

באופן ציורי ניתן לאמר שהסיליפוס מתמוסס במים ומונע את ההתגבשות של המינרלים  – מקום שבלעדיו הם היו מתגבשים, שוקעים והופכים לאבנית.

מערכות אלו לרוב משיגות תוצאות טובות עד כדי 100% מניעה, למרות שהן אינן מוציאות את מרכיבי האבנית מהמים אלא פועלות בשיטה שמונעת את שקיעתה על גופי החימום השונים, הצנרת וכו’. יעילותן של המערכות משתנה בהתאם לריכוז המינרלים שבמים, כמות הסיליפוס בסנן, ספיקת המים בצינור, טמפרטורה וכד’.

הסיליפוס והסלו-פוס מכילים תרכובות פולי-פוספטים. נפוץ מאוד בשנים האחרונות הדיון לגבי רמת הסיכון של תרכובות אלה, ולכן חשוב לנו להתייחס לכך:

הפוליפוספטים הם תרכובות שנמצאות כמעט בכל סוג של מזון מעובד או שתיה שקיימים, כמו גם בחומרי ניקוי רבים, ובכל מתקני השתיה ללא יוצא מן הכלל. ברור שאין מדובר בויטמין – זהו חומר שמטרתו להתמודד עם אבנית בעיקר.

תקן ישראלי 5438 וכן תקינה הקיימת בחו”ל, קובעת ריכוז מירבי של 10 PPM פוליפוספט במים, כאשר בפועל החומר מתמוסס לרמה של כ- 5 PPM.